תסמינים גופניים של חרדה בגוף
- דופק מואץ
- מתח בשרירים
- קשיי נשימה
- קשיי שינה
רק החודש! 15% הנחה למצטרפים חדשים
רק החודש! 15% הנחה למצטרפים חדשים
טיפול בחרדה נועד להפחית את עוצמת החרדה ואת ההשפעה שלה על חיי היום-יום, ולסייע לאדם לפתח דרכי התמודדות יעילות יותר עם המחשבות, התחושות והמצבים שמעוררים אותה.
לכן, השאלה היא לא רק "איזה טיפול קיים לחרדה?"
אלא גם "איזה טיפול מתאים למקרה שלי?"
במאמר הזה נסביר מהי חרדה, אילו סוגי חרדה קיימים, מהן דרכי הטיפול המרכזיות ואילו גורמים כדאי להביא בחשבון כשבוחרים טיפול.
חרדה יכולה להיות מושפעת ממספר גורמים שונים. ענו על 5 שאלות קצרות וננסה להראות אילו כיוונים עשויים להיות רלוונטיים למה שאתם חווים.
הכלי אינו אבחון רפואי או פסיכולוגי, ואין כאן תשובות נכונות או לא נכונות.
מחברים את החלקים...
אנחנו מסתכלים על התשובות שלכם כדי לבנות תמונה ראשונית של הכיוונים שעשויים להיות רלוונטיים.
לפי מה שסיפרתם, יכול להיות שכמה גורמים ודפוסים מתחברים יחד. זו אינה אבחנה, אלא דרך ראשונית להסתכל על הדברים שכדאי לבחון לעומק.
הנה כמה כיוונים שעולים מהתשובות שלכם:
אם לצד החרדה עולות מחשבות על פגיעה בעצמכם או תחושה שקשה להמשיך – אתם לא צריכים להתמודד עם זה לבד.
אפשר לפנות עכשיו לער״ן בטלפון 1201 (זמין בכל שעה), לסה״ר בצ׳אט באתר sahar.org.il, ובמצב חירום – למד״א 101.
כמה שאלות יכולות לתת כיוון, אבל כדי להבין מה באמת עומד מאחורי החרדה ואיזה טיפול עשוי להתאים, צריך להסתכל על התמונה המלאה.
התחילו את שאלון ההיכרותהכלי נועד למידע ולהתבוננות ראשונית בלבד ואינו מהווה אבחון, ייעוץ רפואי או תחליף לפגישה עם איש מקצוע.
חרדה היא תגובה טבעית של הגוף והנפש למצבים שנתפסים כמאיימים, מסוכנים או לא ודאיים.
היא יכולה להתבטא במחשבות מטרידות, תחושת פחד או חוסר שקט, וגם בתסמינים גופניים כמו דופק מואץ, הזעה, מתח בשרירים, קשיי נשימה או תחושת לחץ.
במידה מסוימת, חרדה היא חלק טבעי מהחיים ואף יכולה לעזור לנו לזהות סכנה ולהתכונן למצבים מאתגרים.
הקושי האמיתי מתחיל כאשר החרדה מופיעה בעוצמה גבוהה, נמשכת לאורך זמן, חוזרת שוב ושוב או מתחילה להשפיע על התפקוד ועל איכות החיים.
חרדה לא תמיד נראית כמו פחד. היא יכולה להשפיע על הגוף, המחשבות, הרגש וההתנהגות – ולעיתים על כמה מהם במקביל.
לא כל תחושת חרדה מחייבת טיפול. חרדה יכולה להיות תגובה טבעית למצבי לחץ, שינוי או חוסר ודאות. כדאי לשקול פנייה לעזרה מקצועית כאשר החרדה הופכת מתמשכת, קשה לשליטה, גורמת למצוקה משמעותית או מתחילה להשפיע על ההתנהלות היומיומית.
עבודה, לימודים, שינה, ריכוז או ביצוע משימות שהיו בעבר פשוטות יותר.
ממפגשים, מקומות, נסיעות, שיחות, החלטות או פעילויות בגלל החשש מהחרדה.
הדאגות והמחשבות חוזרות שוב ושוב וקשה להרגיע אותן או להתנתק מהן.
החרדה מתחילה להשפיע על זוגיות, משפחה, חברים או ההתנהלות מול אנשים אחרים.
למשל דופק מואץ, רעד, מתח, קשיי נשימה או תחושות גופניות אחרות שחוזרות לצד החרדה.
לא רק "אני חרד", אלא מצב שבו האדם מתחיל לקבל החלטות לפי השאלה:
חרדה יכולה להופיע בצורות שונות, ולא תמיד שני אנשים שמתארים את עצמם כ"חרדתיים" מתמודדים עם אותו קושי.
אצל אדם אחד החרדה יכולה להתעורר בעיקר במצבים חברתיים, אצל אחר היא עשויה להופיע כהתקפים פתאומיים, ואצל אדם אחר דווקא כדאגה מתמשכת סביב תחומים רבים בחיים.
היכרות עם סוגי החרדה השונים יכולה לעזור להבין טוב יותר את מאפייני הקושי, אך אבחנה מקצועית אינה נקבעת על סמך תסמין בודד או תיאור קצר בלבד.
חרדה כללית מתבטאת בדאגה מתמשכת שקשה לעצור,
גם כשאין סיבה אחת ברורה שמסבירה אותה. במקום פחד שמופיע רק במצב מסוים,
המחשבות יכולות לעבור מנושא לנושא – עבודה, כסף, בריאות, זוגיות, משפחה, העתיד או אפילו דברים קטנים מהיום־יום.
לפעמים התחושה היא שהראש פשוט לא מפסיק לעבוד.
גם כשבעיה אחת נפתרת, מהר מאוד מגיעה מחשבה חדשה:
׳׳ומה אם משהו אחר יקרה?”
׳׳ומה אם פספסתי משהו?”,
׳׳איך אני אדע שהכול באמת בסדר?”
החרדה יכולה להופיע גם בגוף:
– מתח בשרירים
– קושי להירדם
– עייפות, חוסר שקט
– קושי להתרכז
– תחושה קבועה שצריך להיות דרוך.
מבחוץ אדם יכול להמשיך לעבוד, לנהל בית ולהתנהל כרגיל, אבל בפנים הוא משקיע הרבה מאוד אנרגיה בלחשוב קדימה, לבדוק תרחישים ולנסות למנוע דברים שאולי בכלל לא יקרו.
אחד הדברים שמאפיינים חרדה כללית הוא שלפעמים הדאגה מרגישה כמעט כמו ניסיון להגן על עצמנו:
אם נחשוב על כל אפשרות מראש, אולי נהיה מוכנים.
אבל כשהמחשבות הופכות קבועות וקשה להניח להן, הן יכולות להתחיל להשפיע על השינה, הריכוז, מערכות היחסים והיכולת פשוט להיות נוכחים ברגע.
חרדה חברתית היא יותר מביישנות או חוסר נוחות ליד אנשים.
במרכזה נמצא פחד משמעותי מהאפשרות שאחרים ישפטו אותנו, יבחנו אותנו או ישימו לב לדבר שאנחנו מנסים להסתיר – למשל שאנחנו לחוצים, מסמיקים, מגמגמים או פשוט לא יודעים מה לומר.
לכן גם מצבים שנראים לאחרים יומיומיים לחלוטין יכולים להפוך למקור של מתח ודריכות.
איך חרדה חברתית יכולה להיראות ביום-יום?
אצל אדם אחד היא יכולה להופיע בעיקר כשהוא צריך לדבר מול קבוצה,
להעביר מצגת או להיות במרכז תשומת הלב.
אצל אדם אחר היא יכולה להתעורר דווקא במצבים הרבה יותר פשוטים:
שיחה עם אדם לא מוכר, דייט, פגישה בעבודה, ארוחה עם אנשים אחרים, שיחת טלפון או אפילו כשצריך לשאול שאלה במקום ציבורי.
וזה בדיוק מה שהופך חרדה חברתית לפעמים לקשה לזיהוי.
אדם יכול להמשיך לעבוד, ללמוד, לצאת ולהיפגש עם אנשים אבל במקביל להשקיע המון אנרגיה בניסיון לא לטעות, לא למשוך תשומת לב ולא להיראות לחוץ.
המון פעמים החרדה מתחילה עוד לפני האירוע..
לא תמיד צריך להגיע לסיטואציה החברתית כדי שהחרדה תתחיל.
לפעמים כבר שעות או ימים לפני אירוע מסוים מופיעות מחשבות כמו:
"מה אם לא יהיה לי מה להגיד?"
"מה יחשבו עליי?"
"מה אם ישימו לב שאני לחוץ?"
"מה אם אני אעשה משהו מביך?"
בזמן האירוע עצמו תשומת הלב יכולה לעבור פנימה:
איך אני נשמע, איך אני נראה, מה הידיים שלי עושות, האם אני מסמיק, האם רואים שאני לחוץ.
ואחרי שהמפגש נגמר, לפעמים מתחיל סבב נוסף של מחשבות:
"למה אמרתי את זה?"
"יצאתי מוזר?"
"מה הם חשבו עליי?"
כשהחרדה מתחילה להשפיע על הבחירות
אחד הדברים המשמעותיים בחרדה חברתית הוא לא רק הפחד עצמו,
אלא מה האדם מתחיל לעשות כדי לא להרגיש אותו.
לפעמים זו הימנעות ברורה:
לא להגיע לאירוע,
לא לדבר בישיבה,
לא לגשת לאדם שמעניין אותנו או לוותר על הזדמנות מקצועית.
אבל לפעמים ההימנעות הרבה יותר שקטה.
למשל, לבחור מקום שבו אפשר פחות לבלוט, לדבר כמה שפחות, להכין מראש משפטים שלמים, להסתכל בטלפון כדי להימנע מקשר עין או לחפש שוב ושוב סימנים לכך שהמפגש "עבר בסדר".
וכשההתנהגות הזאת מתחילה להשפיע על עבודה, לימודים, זוגיות, קשרים חברתיים או החלטות חשובות
החרדה כבר תופסת מקום משמעותי יותר בחיים.
חרדה חברתית או פשוט ביישנות?
עצם זה שאדם מתרגש לפני דייט, מצגת או מפגש עם אנשים חדשים לא אומר שיש לו חרדה חברתית.
ההבדל בדרך כלל נמצא בעוצמת הפחד, בתדירות שלו, ברמת ההימנעות ובמידה שבה הוא משפיע על החיים.
ביישנות יכולה לגרום לאי-נוחות. חרדה חברתית יכולה לגרום לאדם להתחיל לשנות את החיים שלו כדי לא להרגיש את החרדה.
וזו כבר הבחנה חשובה.
אם אתם רוצים להבין יותר על חרדה חברתית..
אם אתם מזהים חלק מהדברים האלה ורוצים להבין מהם התסמינים האפשריים, למה חרדה חברתית מתפתחת ואילו אפשרויות טיפול קיימות:
מוזמנים למאמר המלא שלנו על חרדה חברתית >>
התקף חרדה יכול להרגיש כאילו משהו מסוכן קורה עכשיו – גם כשאין מולנו סכנה ברורה.
בתוך זמן קצר הגוף נכנס למצב של דריכות חזקה: הלב מאיץ, הנשימה משתנה, יכולה להופיע סחרחורת או רעד, ובמקביל עולה תחושה שמשהו עומד להשתבש.
בשפה היומיומית אנחנו נוהגים לקרוא לזה "התקף חרדה".
במונחים מקצועיים, כאשר מדובר בגל פתאומי ועוצמתי של פחד או אי־נוחות שמלווה בתסמינים גופניים ומחשבתיים, מקובל להשתמש גם במונח התקף פאניקה.
התקפים כאלה יכולים להופיע גם ללא סכנה ממשית או סיבה ברורה באותו רגע.
איך התקף חרדה יכול להרגיש?
אחד הדברים שמקשים במיוחד בזמן התקף הוא שהחוויה אינה רק "מחשבה חרדתית".
הגוף עצמו יכול להרגיש כאילו הוא נמצא במצב חירום.
במהלך התקף יכולים להופיע למשל:
לא כל אדם יחווה את אותם תסמינים, ולא כל התקף ייראה בדיוק כמו הקודם.
בגלל העוצמה של התחושות הגופניות, אנשים מסוימים עלולים בזמן התקף לחשוש שהם עוברים אירוע רפואי, שהם עומדים להתעלף או שהם מאבדים שליטה.
לפעמים הקושי מתחיל דווקא אחרי שההתקף נגמר
התקף עצמו יכול לחלוף, אבל המחשבה עליו עלולה להישאר.
אחרי חוויה חזקה כזאת, יכולה להתחיל שאלה חדשה:
"מה יקרה אם זה יקרה לי שוב?"
ואז האדם מתחיל להיות דרוך יותר לתחושות הגוף.
דופק מעט מהיר, נשימה אחרת או תחושת סחרחורת קטנה יכולים לקבל משמעות גדולה יותר:
"זה מתחיל שוב?"
"אני עומד לקבל עוד התקף?"
אצל חלק מהאנשים הפחד מההתקף הבא מתחיל להיות קשה לא פחות מההתקף עצמו.
זה גם יכול להשפיע על ההתנהגות. אדם שחווה התקף בנסיעה, בקניון, במעלית או כשהיה לבד עשוי להתחיל לחשוש לחזור לאותו מצב – גם אם המקום עצמו לא היה הסיבה להתקף.
כשהחיים מתחילים להתארגן סביב השאלה "ומה אם יהיה לי התקף?"
לפעמים השינוי קורה בהדרגה.
בהתחלה אדם רק מעדיף שלא לנסוע רחוק לבד.
אחר כך הוא מתחיל לבדוק מראש איפה היציאה.
אולי הוא נמנע ממקום מסוים, מבקש שמישהו יתלווה אליו או מוותר על פעילות כי הוא חושש שלא יוכל לצאת ממנה אם תתחיל חרדה.
כל אחת מהפעולות האלה יכולה להרגיש הגיונית באותו הרגע. אבל כאשר יותר ויותר החלטות מתקבלות כדי למנוע את האפשרות של התקף נוסף, הפחד עצמו מתחיל לצמצם את חופש הפעולה.
וזה אחד הדברים שכדאי לשים לב אליהם:
לא רק כמה חזק היה ההתקף, אלא כמה מקום הפחד מההתקף הבא מתחיל לתפוס בחיים.
התקף חרדה והפרעת פאניקה הם לא אותו הדבר
זו הבחנה חשובה.
אדם יכול לחוות התקף חרדה אחד או אפילו מספר התקפים מבלי שיש לו הפרעת פאניקה.
הפרעת פאניקה מתייחסת למצב שבו יש התקפי פאניקה חוזרים ובלתי צפויים, ובנוסף מתפתחת לאורך זמן דאגה משמעותית מפני התקפים נוספים או שינוי בהתנהגות בעקבותיהם.
לכן אי אפשר להסיק מהתקף בודד שיש לאדם הפרעת פאניקה.
חלק מהתסמינים שמופיעים בזמן התקף חרדה יכולים להופיע גם במצבים רפואיים אחרים.
כאשר תסמין גופני הוא חדש, חריג או חמור – במיוחד כאב בחזה, קושי משמעותי בנשימה או אובדן הכרה..
לא כדאי להניח אוטומטית שמדובר בחרדה ויש לפנות להערכה רפואית.
רוצים להבין יותר על התקפי חרדה?
אם חוויתם התקף כזה, או שאתם מוצאים את עצמכם חוששים מההתקף הבא,
במדריך המלא נעמיק במה שקורה לגוף בזמן התקף, למה התקפי חרדה יכולים להופיע, מה ההבדל בין התקף בודד להפרעת פאניקה ואילו אפשרויות טיפול קיימות.
קראו את המדריך המלא על התקפי חרדה >>
חרדת נטישה מתארת פחד משמעותי מהאפשרות שאדם קרוב יתרחק, יעזוב, יפסיק לאהוב או לא יהיה זמין כשנצטרך אותו.
לפעמים הפחד קשור לפרידה ממשית, ולפעמים מספיק שינוי קטן בהתנהגות של האדם השני כדי לעורר תחושה שמשהו בקשר עומד להיפגע.
היא יכולה להופיע בזוגיות,
בקשרים משפחתיים ובמערכות יחסים משמעותיות אחרות.
אצל חלק מהאנשים היא מורגשת בעיקר סביב פרידות או התרחקות פיזית,
ואצל אחרים היא מופיעה דווקא בתוך הקשר עצמו -למשל כאשר הודעה לא נענית, בן הזוג נראה מרוחק יותר או מתרחש ויכוח.
איך חרדת נטישה יכולה להרגיש ביום-יום?
לעיתים הפחד לא מתחיל מאירוע גדול, אלא דווקא מדברים קטנים מאוד.
הודעה שלא קיבלה תשובה יכולה להפוך למחשבה כמו:
"אולי הוא כבר לא רוצה להיות איתי."
שינוי בטון הדיבור יכול להתפרש כ:
"עשיתי משהו לא בסדר."
ורצון טבעי של האדם השני לזמן לעצמו יכול לעורר תחושה של:
"הוא מתרחק ממני."
אצל אנשים מסוימים זה מוביל לצורך חזק בהרגעה ובוודאות:
לבדוק שוב ושוב שהכול בסדר, לחפש אישור לכך שהקשר יציב או להרגיש קושי משמעותי כשאין אפשרות ליצור קשר.
פחד מפרידה יכול להופיע גם אצל מבוגרים, ובמצבים משמעותיים יותר הוא עשוי להשפיע על היכולת להתרחק מהבית, לצאת לעבודה או להיות בנפרד מאדם קרוב.
לפעמים הפחד משנה את ההתנהגות בתוך הקשר
אחד הדברים המעניינים בחרדת נטישה הוא שהפחד לא תמיד נראה כמו "פחד".
לפעמים הוא נראה כמו ניסיון להחזיק את הקשר קרוב ככל האפשר.
אדם יכול למצוא את עצמו:
פחד מנטישה יכול להופיע במצבים ובדפוסים שונים, ולכן עצם קיומו לא מעיד בפני עצמו על אבחנה מסוימת.
ומה קורה כשהאדם השני באמת מתרחק?
כאן הרבה פעמים רואים עד כמה החרדה משמעותית.
גם פרידה קצרה, נסיעה, יום עמוס או שינוי בשגרה יכולים לעורר תחושת חוסר ביטחון גדולה.
המחשבות עלולות להתמקד בשאלה האם האדם יחזור, האם הקשר השתנה או האם משהו רע קרה לו.
במצבים של הפרעת חרדת פרידה, הפחד והמצוקה סביב התרחקות מאדם משמעותי חזקים יותר מהמצופה ומתחילים להשפיע על התפקוד ועל החיים.
ההפרעה מוכרת בעיקר בילדות, אך היא יכולה להופיע גם בגיל ההתבגרות ובבגרות.
חרדת נטישה או פחד טבעי לאבד אדם חשוב?
כמעט כל אדם יכול לפחד לאבד קשר שחשוב לו.
ההבדל נמצא בדרך כלל לא בעצם קיומו של הפחד, אלא במקום שהוא מתחיל לתפוס בחיים.
כדאי לשים לב במיוחד כאשר הצורך בוודאות הופך קבוע, כאשר קשה להיות בנפרד מאדם משמעותי, כאשר מערכות יחסים מתחילות להתנהל סביב הפחד שיעזבו אותנו או כאשר הפחד גורם לנו לקבל החלטות שאנחנו לא באמת רוצים לקבל.
המטרה היא לא לשאול רק:
"האם אני מפחד שינטשו אותי?"
אלא גם:
"כמה מההתנהגות שלי בקשר נקבעת על ידי הפחד שזה יקרה?"
רוצים להבין יותר על חרדת נטישה?
אם אתם מזהים את עצמכם בחלק מהדברים האלה, במדריך המלא נעמיק במהי חרדת נטישה, איך היא יכולה להתבטא בזוגיות ובמערכות יחסים, מה ההבדל בינה לבין חרדת פרידה ואילו אפשרויות טיפול קיימות.
קראו את המדריך המלא על חרדת >> נטישה
אגורפוביה יכולה להרגיש כמו פחד להיות רחוק מהבית, אבל בדרך כלל הפחד הוא לא מהמרחק עצמו. הקושי הוא להיות במקום שבו האדם חושש שיהיה לו קשה לצאת, לחזור למקום בטוח או לקבל עזרה אם פתאום תופיע חרדה חזקה.
לכן אדם עם אגורפוביה יכול להרגיש בסדר בבית, אבל לחוות חרדה כשהוא נוסע רחוק, משתמש בתחבורה ציבורית, נמצא בקניון עמוס, עומד בתור או מגיע למקום שהוא לא מכיר.
המחשבה שמופיעה מאחורי הפחד יכולה להיות פשוטה מאוד:
"ומה אם פתאום ארגיש רע ולא אוכל לצאת מכאן?"
איך אגורפוביה יכולה להיראות ביום-יום?
לפעמים זה מתחיל בשינויים קטנים.
אדם יכול להעדיף לנסוע רק ברכב שלו כי שם הוא מרגיש שיש לו שליטה. מישהו אחר יסכים לצאת למקום מסוים רק אם בן זוג או חבר יבואו איתו.
אחרים יכולים להתחיל:
אלו מצבים מוכרים באגורפוביה, במיוחד כאשר האדם חושש שלא יוכל לצאת מהמקום או לקבל עזרה במקרה שיחווה חרדה או תסמינים דומים להתקף פאניקה.
לפעמים הפחד הוא בכלל מהחרדה עצמה
נניח שאדם חווה התקף חרדה בזמן נסיעה באוטובוס.
בפעם הבאה שהוא עולה לאוטובוס הוא כבר לא חושב רק על הנסיעה. הוא יכול להתחיל לחשוב:
"מה אם זה יקרה לי שוב?"
בהמשך הוא אולי יעדיף לנסוע רק עם מישהו. אחר כך הוא עשוי לעבור לרכב פרטי. ובהדרגה הוא יכול להתחיל להימנע גם מנסיעות נוספות.
כל שינוי כזה נותן תחושת ביטחון באותו רגע – אבל אם ההימנעות הולכת ומתרחבת, יותר ויותר חלקים מהחיים מתחילים להיבנות סביב הפחד.
אגורפוביה אכן יכולה להופיע לצד התקפי פאניקה, אבל היא לא זהה להפרעת פאניקה ולא כל אדם עם אגורפוביה חווה את אותו מסלול.
כשהמקום הבטוח הולך ונהיה קטן יותר
זה אולי אחד הדברים החשובים ביותר להבין על אגורפוביה.
הקושי אינו רק:
"אני מפחד לנסוע רחוק."
אלא לפעמים:
"אני מתחיל לבחור לאן אני הולך, עם מי אני יוצא וכמה רחוק אני מוכן להתרחק לפי המקום שבו אני מרגיש בטוח."
אצל אדם אחד זה יכול להתבטא רק בהימנעות מכמה מקומות מסוימים. אצל אדם אחר הפחד יכול להשפיע בצורה משמעותית על עבודה, לימודים, קשרים חברתיים ואפילו על היכולת לצאת מהבית לבד. חומרת האגורפוביה יכולה להשתנות מאוד מאדם לאדם.
לא כל פחד לצאת מהבית הוא אגורפוביה
יש אנשים שמעדיפים להיות בבית, לא אוהבים מקומות עמוסים או לא מרגישים בנוח בתחבורה ציבורית – וזה בפני עצמו לא אומר שיש להם אגורפוביה.
מה שכדאי לבחון הוא כמה הפחד משפיע על החיים.
האם אתם נמנעים ממקומות שאתם דווקא רוצים להגיע אליהם?
האם אתם צריכים שמישהו יבוא איתכם כדי להרגיש בטוחים?
האם אתם מוותרים על דברים בגלל החשש שתופיע חרדה ולא תוכלו לצאת?
כשהפחד מתחיל לצמצם את האפשרויות שלכם, כדאי לבדוק אותו בצורה מקצועית.
רוצים להבין יותר על אגורפוביה?
אם אתם מזהים חלק מהדברים האלה, במדריך המלא נעמיק במה גורם לאגורפוביה, מה הקשר בינה לבין התקפי חרדה, איך היא יכולה להשפיע על החיים ואילו אפשרויות טיפול קיימות.
קראו את המדריך המלא על אגורפוביה >>
לפעמים קל להצביע על הרגע שבו החרדה התחילה. תקופה קשה, אירוע מפחיד, שינוי משמעותי בחיים או עומס שנמשך יותר מדי זמן.
אבל לא תמיד יש רגע כזה.
אדם יכול למצוא את עצמו מתמודד עם חרדה ולשאול:
"למה זה קורה לי בכלל?"
והתשובה היא שבדרך כלל אין גורם אחד שאפשר להצביע עליו. חרדה והפרעות חרדה עשויות להתפתח מתוך שילוב של נטייה אישית וביולוגית, חוויות שעברנו, הסביבה שבה אנחנו חיים והדרך שבה למדנו להגיב למצבים מסוימים. המחקר אכן מצביע על שילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים, ולא על "סיבה אחת לחרדה".
לפעמים יש נטייה מוקדמת לחרדה
יש אנשים שמטבעם רגישים יותר לחוסר ודאות, לסכנה או לשינויים שמתרחשים סביבם.
גם לגנטיקה עשוי להיות חלק בתמונה. העובדה שיש במשפחה אדם שמתמודד עם חרדה לא אומרת שגם אדם אחר במשפחה בהכרח יפתח אותה, אבל מחקרים מצביעים על כך שלתורשה ולביולוגיה יש השפעה על הסיכון להתפתחות של הפרעות חרדה.
כלומר, אפשר לחשוב על זה כעל נטייה, ולא כעל גורל שנקבע מראש.
גם למה שאנחנו עוברים בחיים יש השפעה
חרדה יכולה להופיע או להתחזק בתקופות של מתח משמעותי.
זה יכול להיות אירוע גדול וברור, אבל גם הצטברות של הרבה דברים קטנים: לחץ בעבודה, קשיים כלכליים, בעיות במערכת יחסים, מחלה, שינוי גדול בחיים או תקופה ארוכה שבה האדם מרגיש שהוא צריך להמשיך לתפקד בלי באמת לעצור.
גם חוויות קשות או טראומטיות עשויות להגביר אצל חלק מהאנשים את הסיכון להתפתחות של חרדה, במיוחד כאשר קיימת כבר רגישות אחרת.
לפעמים המוח פשוט למד שמשהו הוא מסוכן
נניח שאדם חווה התקף חרדה בזמן נסיעה ברכבת.
הרכבת עצמה לא בהכרח מסוכנת, אבל אחרי החוויה המוח יכול להתחיל לחבר בין שני הדברים:
רכבת = מקום שבו עלולה להופיע חרדה.
בפעם הבאה שהאדם מתקרב לרכבת, הגוף כבר יכול להיכנס לדריכות עוד לפני שקרה משהו.
אותו דבר יכול לקרות סביב מצבים חברתיים, נהיגה, טיסות, מקומות עמוסים או אפילו תחושות מסוימות בגוף.
כלומר, לפעמים החרדה אינה מתפתחת בגלל שהמצב עצמו מסוכן, אלא בגלל שהמוח למד לקשר אותו לסכנה.
גם הדרך שבה אנחנו מפרשים מצב יכולה להשפיע
שני אנשים יכולים להרגיש בדיוק את אותה תחושה בגוף ולפרש אותה בצורה שונה לחלוטין.
אדם אחד מרגיש שהלב שלו פועם מהר וחושב:
"כנראה התרגשתי."
אדם אחר יכול להרגיש את אותו הדופק ולחשוב:
"משהו לא בסדר איתי."
המחשבה השנייה יכולה להגביר את הפחד, הפחד מגביר עוד יותר את הדופק – וכך מתחיל להיווצר מעגל.
זה לא אומר שהאדם "ממציא" את החרדה. התחושות שהוא חווה אמיתיות לגמרי. אבל המשמעות שאנחנו נותנים למה שקורה יכולה להשפיע על עוצמת התגובה שלנו.
ולפעמים כדאי לבדוק גם גורמים גופניים
לא כל תחושת חרדה בהכרח מתחילה מסיבה נפשית.
מצבים רפואיים מסוימים, תרופות מסוימות וכן שימוש או גמילה מחומרים עלולים לגרום לתסמינים שדומים לחרדה או להחמיר אותם. לדוגמה, מצבים הקשורים לבלוטת התריס או למערכות אחרות בגוף יכולים לעיתים להיות רלוונטיים.
לכן, במיוחד כאשר חרדה מופיעה בצורה פתאומית ללא היסטוריה קודמת, או כאשר מופיעים תסמינים גופניים חדשים או חריגים, לפעמים נכון לבדוק גם את הצד הרפואי ולא להניח מיד ש"זו רק חרדה".
אז למה אדם אחד מפתח חרדה ואדם אחר לא?
ברוב המקרים אין תשובה אחת פשוטה.
אפשר ששני אנשים יעברו חוויה דומה לחלוטין, אבל רק אחד מהם יפתח בעקבותיה חרדה משמעותית.
ההבדל יכול להיות קשור לנטייה האישית, לחוויות קודמות, לסביבה, למידת הלחץ באותה תקופה ולדרך שבה כל אדם מפרש ומתמודד עם מה שקרה.
וזו גם אחת הסיבות לכך שכשמדברים על טיפול בחרדה, לא מספיק לדעת רק שיש חרדה.
חשוב להבין איזו חרדה האדם חווה, מתי היא התחילה, מה מעורר אותה ומה גורם לה להמשיך.
וזה בדיוק מוביל אותנו לשאלה הבאה:
למה החרדה ממשיכה גם כשהסכנה כבר חלפה?
לפעמים הסיבה שהחרדה ממשיכה היא לא רק מה שהתחיל אותה, אלא גם מה שאנחנו עושים כשהיא מופיעה.
נניח שמקום מסוים מעורר חרדה ואנחנו נמנעים ממנו. באותו רגע מגיעה הקלה, והמוח עלול ללמוד:
"טוב שנמנעתי – כנראה באמת היה שם משהו מסוכן."
בפעם הבאה הפחד יכול להופיע שוב, ולעיתים אפילו מוקדם יותר.
כך יכול להיווצר מעגל:
פחד → הימנעות או חיפוש ביטחון → הקלה רגעית → חיזוק הפחד
גם בדיקה חוזרת של הגוף, חיפוש מתמיד אחר הרגעה או מחשבות כמו "מה אם זה יקרה שוב?" יכולות לפעמים לשמור את האדם במצב של דריכות.
החדשות החשובות הן שמעגל כזה יכול להשתנות. חלק מהטיפולים בחרדה עוזרים לזהות את הדפוסים שמחזקים את הפחד וללמוד דרכים אחרות להתמודד איתו.
לפעמים תחושת חרדה יכולה להיחלש כשהתקופה הלחוצה חולפת או כשהגורם שהפעיל אותה משתנה.
אבל כאשר החרדה נמשכת, חוזרת שוב ושוב או מתחילה להשפיע על התפקוד והחיים, כדאי לבדוק אותה בצורה מקצועית ולא להסתמך רק על כך שהיא תחלוף מעצמה.
כן.
טיפול פסיכולוגי הוא אפשרות מרכזית לטיפול בחרדה, ובמקרים רבים ניתן לטפל באמצעות פסיכותרפיה בלבד.
CBT הוא אחד הטיפולים שנחקרו רבות בהפרעות חרדה.
במקרים אחרים אפשר לשקול גם טיפול תרופתי או שילוב בין השניים, בהתאם למצב ולהערכה מקצועית.
אין טיפול אחד שמתאים באופן זהה לכל סוגי החרדה ולכל אדם.
CBT נחשב לאחת הגישות המבוססות והנפוצות לטיפול בהפרעות חרדה, אך הבחירה בטיפול תלויה בין היתר בסוג החרדה, בעוצמה שלה, בפגיעה בתפקוד, בהעדפות האדם ובמצבו הכללי.
אין משך קבוע שמתאים לכולם.
יש טיפולים ממוקדים וקצרים יחסית, ואחרים נמשכים זמן רב יותר.
לדוגמה, משרד הבריאות מציין שטיפול CBT בחרדה הוא לעיתים קרובות קצר יחסית ויכול להימשך סביב 12-15 מפגשים, אך בפועל משך הטיפול משתנה בהתאם לסוג החרדה, לחומרה ולצרכים של האדם.
כן.
חרדה יכולה להתבטא גם בגוף ולכלול בין היתר דופק מואץ, מתח בשרירים, הזעה, רעד, סחרחורת, קושי בנשימה או אי־נוחות בבטן.
עם זאת, תסמינים גופניים יכולים להופיע גם מסיבות אחרות, ולכן כאשר מדובר בתסמין חדש, חריג או משמעותי, לא כדאי להניח אוטומטית שמדובר רק בחרדה.
